למשמע המשפט הזה אנו עומדים ומשתוממים, אנחנו הקטנים הקרוצים מחומר ילודי אשה אנחנו יכולים להתקדש, ולא רק זו אלא עלינו להתקדש כי.... הקב"ה קדוש, איך תלויים אנחנו בקדושתו של הקב"ה, הלא קדושתו גבוה מעל גבוה קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ומשום כך אנחנו גם נהיה קדושים??? הרי כה גדול המרחק לאין שיעור ותכלית.
רש"י עומד בלשונו הזהב לבאר את הדבר, וכך ביאר כשם שאני קדוש ואני ה' אלהיכם, כך עליכם להתקדש, כלומר היא הנותנת היא הסיבה והיא המסובב כיון שזכינו והקב"ה השרה שכינתו עלינו וקרא אותנו בשמו אלקי ישראל, על כן מוטל עלינו לכבד ולהשתדל להגדיל את עצמינו, על כן נצטוינו לקדש את עצמינו.
ואיך נוכל להגיע לקדושה עילאה מרוממת וגדולה כל כך, ממשיך רש"י ואומר: קדשו את עצמכם למטה, ואז אחרי שאנו נפעל ונשלים את חלקינו הקטן והפעוט בהקדשת עצמינו, אזי הקב"ה כביכול יקדש אתנו מלמעלה ולעולם הבא. לפי שאין מוטל עלינו אלא מה שביכולתינו, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, שהרי לא ניתנה תורה למלאכי השרת אלא לבן אנוש ילוד אשה עם כל מעלותיו וחסרונותיו ופחיתותיו.
רבנו בחיי ע"ה כותב: כי הקדושה הזאת לישראל קיימת יותר משאר האומות, לפי שאינה נעשית אלא על ידי מעשה התורה והמצוות, כי עם לימוד התורה וקיום המצוות יתחזק כח השכל שבאדם וממילא יחלש כח התאוות הגשמיות והגופניות.
כי בעצם התאוות הגשמיות חזקות בטבעם יותר משכלו והבנתו של האדם, מכמה טעמים, הא' כי היא מוטבעת באדם מתחילת נעוריו, שהוא נמשך מיד אחר ההנאות הגשמיות ועמהן הוא הולך וגדל, ושכלו של האדם מושלם בו לאחר זמן רב, וממילא התאוות מתגברות על השכל אשר בשבילו נוצר האדם. ועוד שהתאוה מחוברת לאדם מן הכוחות הטבעיים ומן היסודות, ויש לה מחזיקים ועוזרים רבים, הלא הם המאכלים ושאר התאוות וההנאות הגשמיות, והשכל שהוא עצם רוחני נגזר מן העולם העליון, הוא נחשב כזר ונכרי בעולם הגוף העבה והגס, ומפני שהוא נכרי אין לו מחזיק ועוזר אלא הכל עומדים לנגדו.
ולפיכך הוצרך האדם אל לימוד התורה וקיום המצוות כדי לחזק את כח השכל שבו ולהחליש את כח התאוות שבו. וזהו שאמרו חכמינו ז"ל בספרי, והתקדשתם זו קדושת מצוה, ואחר כך והייתם קדושים. והכוונה במאמר הזה כי על ידי קיום המצוות, יחלש כח התאוות ויתגבר כח השכל שבשבילו נברא האדם.
רבינו ה"חתם סופר" מדייק את לשון הפסוק, והתקדשתם והייתם קדושים, לשון התקדשתם מורה לאדם העושה את עצמו כאלו הוא קדוש, אבל אינו עושה זאת לשמה, ומ"מ אומרת התורה על כך "והייתם קדושים", ללמדנו כי אף העוסק בקדושה שלא לשמה מתוך כך בא לשמה.
וזה יסוד גדול המחזק ומעצים את כח האדם להתקדש, שלפעמים עלול האדם לחשוב בעצמו הרי נפלאת היא ממני ורחוקה היא ממני להתקדש, ואל אעשה שקר בעצמי ולבריות כאילו אני צדיק ומתקדש, אומר לנו הפסוק לא כך הם פני הדברים, אלא ההיפך, אף אם אתה תעשה את עצמך כקדוש, תתנהג בהנהגות קדושות שלא כפי מדרגתך האמיתית, מכל מקום זה עצמו ימשוך עליך קדושה ממעלה, עד שבאמת תהיה קדוש ולא רק מתקדש.