אמרו חכמינו ז"ל במדרש: שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא אם הקדוש ברוך הוא רוצה במילה, למה אין הולד יוצא מהול ממעי אמו. אמר לו רבי עקיבא: לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות אלא לצרף בהן את ישראל, שנאמר במשלי: כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ:
כל אמרותיו של הקב"ה מזוקקות, מגן הוא בהם לחוסים בו, כל ציוויו של הקב"ה לבני האדם נועדו כדי לזקקם ולהעלותם אל על, לקרבם לחסות תחת כנפי השכינה, מגן הוא לחוסים בו, כל החוסים בצל כנפיו הרי הוא להם מגן, מלך עוזר ומושיע ומגן. במצוות אותם אנו מקיימים אנחנו מתקרבים אליו יתברך, מעלים את עצמינו בכך שהמצוות מזקקות אותנו ומורידים מאיתנו את הקליפות של הגשמיות הקליפות של החומריות.
בגמרא מסכת נדה נאמר: ששאלו תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה אמרה תורה, מילה ביום השמיני ללידת התינוק, ולא למשל ביום הששי או ביום השביעי? ענה להם רשב"י: כדי שלא יהיו הכל שמחים בברית המילה, שיום המילה יום שמחה הוא, כמו שנאמר בתהילים: שש אנכי על אמרתיך, ואביו ואמו עצובין לפי שאסורין זה לזה כיון שהאשה טמאה בטומאת הלידה, אבל מיום השמיני שהרי היא טהורה ומותרת, אזי הוא הזמן הראוי לערוך את ברית המילה לפי שהכל שמחים.
אחים יקרים בואו נתבונן ונראה כאן, כמה חשובה היא השמחה, כדאי שכל יהודי ישאר ערל עד היום השמיני כדי לערוך ולקיים את מצות ברית המילה בשמחה, ואפילו שבלא זה הכל שמחים פרט לאב ולאם שיש להם מעט שבמעט של עצבות, שהרי הם שמחים בעיקר במתנה שניתנה להם משמים בכך שזכו לחבוק בן זכר בריא ושלם, ואף על פי כן כדאי הוא האיחור הזה, כדי שגם הם יהיו בתכלית ובשלימות השמחה.
עבדו את השם בשמחה בואו לפניו ברננה. כדאי עד מאד להשקיע מספר דקות של מחשבה לפני התפילה וכדומה, כדי להתבונן בישועת השם בניסים המתרחשים עליינו בכל יום ובכל עת, כדי שיכנס בליבנו שמחה, ובצורה זו נקיים את המצוות ועבודת השם יתברך בשמחה.
הרשב"י בזוהר הקדוש אומר: משל למלך שבא אוהבו לראותו, ציוה המלך להכין סעודה גדולה לכבוד אוהבו וזימן את אוהביו לכבדו. כשבא אותו אוהב לאכול, אמר לו המלך: עדיין אני ממתין למטרוניתא אחת שאין כמוה בכל העולם ורוצה אני שתראוה קודם שתאכלו. כמו כן כשנולד הבן לאביו ואמו אומר הקב"ה אינני רוצה שימולו אותו, עד שיראה את השבת שהיא המטרוניתא, ובשמונה ימים יש שבת, כיוצא בו בקרבנות העולים על גבי המזבח, נאמר: ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה', אמר הקב"ה לאחר שיראה שבת ירצה לפני.
ועל פי זה אומר האור החיים הקדוש כאן דבר חידוש נפלא, שמצינו עוד במדרש למה התינוק נימול לשמונה ימים, שקנה ה' רחמים עליו להמתין לו עד שיהיה בו כוח, וכשם שרחמיו של הקדוש ברוך הוא על האדם, כך רחמיו על הבהמה שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן. ומדוע מקבל התינוק כח דווקא ביום השמיני לא פחות ולא יותר??!!
שהוא כדי שיעבור עליו יום השבת, ותגיעהו נפש החיונית הנשפעת בעולם ביום השבת כידוע, ואז הוא יהיה בן קיימא, זהו הכוח החיוני שאמרו במדרש. ומצינו לרבותינו ז"ל שאמרו במדרש, שקודם שבאה שבת לעולם היה העולם רופף ורועד, כיון שבא שבת נתחזק ונח, כן כן זהו הכוח הניתן על ידי השבת. וכיון שעברו על התינוק שבעה ימים שלימים מוכרח שהיה בשבת וקיבל את כוחו החיוני הרוחני, על כן ביום השמיני מלין אותו כדת וכדין.